<h1>כל בו סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף לו.</h2>
שאלה זו שאלו רבני טרויי"ש לרבי יהודה כהן ב"ר מאיר ולרבי אליעזר ב"ר יהודה ז"ל. ראובן בא לבית הכנסת וצעק ואמר אי קהל הקדוש גויה אחת עומדת בביתו של שמעון ובאה אמש בביתי וחרפני וגדפני ואתם יודעי' שהיא מועדת ורגילה לעשות כן לכלכם וענו כל הקהל כן הוא כדבריך אף לנו הרעה אותה גויה. זה אומר אותי הכה במקל. וזה אומ' אשתי קראה זונה. וזה אומ' אותי קראה קרנן. וענה ראובן אחרי שהיא מועדת בבקשה מכם גזרו שלא תהנה מישראל עד חצי שנה אולי תתיסר. ואם תצווני אני אגזור הגזירה וצווהו וגזר כדברי הקהל אלא אותו שמעון בלבד לא הסכים בדבר ואמר לעולם לא אקיים גזירתכם כי גזירתכם אינה גזירה לפי ששונאי גזר. ואמרו כל הקהל הוא לא גזר אלא [על] דעתינו ולא על אודותיו בלבד גזרנו אלא על דבר שאר בני קהלנו. ועוד אמר אותו שמעון אין אנו משגיחין לגזרתכם שיש בכם שהסכימו בגזירה אוהבי לבעל דיננו ושונאים אותנו וענו כל הקהל ח"ו חלילה לנו לגזור גזירה עבור אהבת איש כי כשם שאנו אוהבי' לו כך אוהבי' לכל ישראל ושארית ישראל לא יעשו עולה. והתרינו בהם כמה וכמה ימים שלא יפקרו כל כך ולא השגיחו. ובראו' קהלנו כך נבדלנו מהם והיו יריאים כל הקהל שלא יגזלו מהם את ספרי התורה וכל הדברים שהם של צבור מפני שביתם סמוך לבית הכנסת ולא ימנעום מהם מלהוליכם בכל מקום שירצו ועברו על אותה גזירה וכל זאת בהוראתו של שמעון. ועכשיו יורונו רבותי' אם רשאין בני העיר לגזו' על קצת בני קהלם ולכופן ולהתקן עמהם בתקנת' ושלא להפריש מן הצבור. ואם יש ממש בהוראתו של שמעון שא' כדברו וכל איש ואש' שירצה לפרוק עול יבא לעשות ולומר כדבריו של זה. ויורנו רבותי' אם יוכלו בני עיר להשביע על בני עיר אחרת ולכופם שם בעירם לכל דבר אע"פ שהם רחוקים מהם כמה פרסאות ואין כפיה להם על אלו. ואם יכולין לטעון להם אנו בשלנו ואתם בשלכם ואין אנו משגיחין לגזרתכם ולא על שבועתכם. ועוד יורונו כגון אנו שקהלנו מתי מספר וקטני' שבנו נשמעי' לגדולים ולא מחו בעולם בכל תקנותינו ומודים לנו בכלן כשאנו גוזרים גזירה אם צריכין אנו לשאול לכל אחד ואחד אם רצונו ודעתו לדעתנו. ואם אין אנו שואלין וגם אם הוא שותק ואינו מוחה אם יכול אדם לומר שלא לדעת אותו שלא נשאל ממנו נגזרה גזירה אע"פ שאינו מוחה לא בשעת הגזירה ולא לאחר זמן. הכל יורונו טעמי השאלות באר היטב. תשובה לפי דברי השאלה כך דעתנו נוטה שחייבי' כל ישראל לכוף ולהכריח איש את חבירו כדי להעמידו על האמת ועל המשפט ועל חקי האלהים ותורותיו. ודבר זה מצינו בתורה בנביאים ובכתובים כתוב בתורה ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וכתיב שופטים ושוטרים תתן מלמד שהשוטרים מקבלין שכר כשופטים ושכר אלו ואלו שקולים. בנביאים דכתיב והיה ה' עם השופט. בכתובים דכתיב ואריב עמם ואקללם. ואין לאיש לעזור לקרובו להחליש כח ב"ד ואם עשה כן מה כתיב שם ואם העלם יעלימו וגומר. וכתוב ושמתי אני את פני. ואם הגביה יד ב"ד והחליש כח קרוביו מה שכרו יורו משפטיך ליעקב וגו' ברך ה' חילו מה טעם משום האומר לאביו ולאמו וגו'. לכן כשהקהל מסכימי' יחד לעשו' סייג וגדר לתורה אין היחיד יכול להוציא עצמו מן הכלל לבטל דברי המרובי' לומ' לא הסכמתי בהסכמ' זו אלא בטל יחיד במעוטו והמרובין רשאין להשביע ולגזור ולפדות ולהפקיר ממונו ולעשות סייג לכל דבר. ומצינו סמך לזה בכמה מקומות. בתורה מנין שאינו יכול להוציא עצמו מן הכלל דכתיב לא אתכם לבדכם וכתי' את אשר ישנו פה וגו'. וכתיב פן יש בכם איש או אשה וגו'. וכתיב והיה כשמעו את דברי האלה הזאת וגו'. בנביאי' דכתי' והית' העיר חרם ואע"פ שהחרימה יהושע שלא על פי הדבור דכתי' קום לך למה זה אתה נופל על פניך אתה גרמת להם ומצינו שהסכים הקב"ה על ידו ועל יד ישראל דכתיב חרם בקרבך ישראל. וכתוב לא אוסיף להיות עוד עמכם אם לא תשמיד החרם מקרבך. ואם כדברי המשיב היה לו לעכן לומר ולטעון לא הסכמתי בהסכמת החרם אלא לא כל הימנו. ועוד מצינו בשאול דכתיב ויואל שאול את העם לאמ'. וכתי' ויהונתן לא שמע. וכתו' מות תמות יהונתן ואם לא פדאוהו היה מת דכתיב ויפדו העם את יהונתן ולא מת. ועוד מצינו באנשי יבש גלעד שנתחייבו כליה על שלא חשו לגזירה שגזרו עליהם אחיהם דכתיב לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב. לנדוי מנין שאין היחיד יכול לבטל דברי המרובין דכתיב אורו מרוז. ואמרי' בארבע מאה שפורי שמתיה ברק. ועוד מצינו [ב"מ נ"ט ע"ב] בר' אליעזר שלא התרי' נגד חביריו בשעה שנדוהו אלא נהג בעצמו נדוי כדתני' אותו היום הביאו כל טהרות שטהר רבי אליעזר ושרפום וכו'. וק"ו הוי ומה רבי אליעזר שהוא חכם שבחכמים וגדול שבגדולים ובת קול הסכימה על ידו קבל עליו ולא התריס נגד חביריו איניש דעלמא לא כל שכן. להפקיר ממון מנין [גיטין ל"ו ע"ב] דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת הימים וכו'. וכתיב אלה ינחלו אליעזר הכהן וגו' וכי מה ענין ראשים אצל אבות אלא לומר לך מה אבות מנחילים לבניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילים לעם כל מה שירצו. הלכך אין היחיד יכול להוציא עצמו מכלל צבור. ולא מבעיא בדבר שצריך לעשות סייג וגדר לתורה אלא אפי' בדבר הרשות כגון מס ושאר תקנות שמתקנים הקהל לעצמן אין היחיד יכול לבטל ולהוציא עצמו מתקנתם דתניא [ב"ב ח' ע"ב] רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתם. הלכך לא יעלה דבר זה על לב איש לעולם. ועל אשר פקעתם השכירה של שמעון מידו אם כדבריכם שהסכימו הקהל בדבר הרשות בידם כמו שאמרנו למעלה שאין לשהות בתוך ביתו נזק המועד לרבים דתניא [ב"ק ט"ו ע"ב] רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו דכתיב לא תשים דמים וגו'. אבל אם כדברי שמעון שנשמע לנו שאינה מועדת כל כך ולא הסכימו הקהל בדבר אלא שונאיו ובעל דינו נמנה עמהם לא נראה לנו להפקיע שכירתו של שמעון או שפחתו מתחת ידו. ולא מבעיא משום חירוף בעלמא דאינה נפקעת אלא אפילו עשתה מעשה אינה נפקעת דתניא [ב"ק פ"ז ע"א] העבד והאשה פגיעתן רעה. ואם הקהל הסכימו בדבר אין שמעון יכול לפוסלן לא משום איבה ולא משום תחרות לפי שאינה נפסלת אלא בבית דין.
ומה ששאלתם אם בני עיר אחת יכולין להשביע ולכוף בני עיר אחרת שם בעירם אף על פי שהם רחוקים. כך נראה לנו אם תקנה זו שהן מתקנין יש בה צורך ישובם כגון מס או מדות או שערים או שכר פועלים כגון אלה ודאי אין רשאין לכוף אלא בני עירם כדאמרינן רשאין בני העיר להסיע וכו' בני העיר אין בני עיר אחרת לא. אבל אם הוי עוברין בני עיר אחת על התורה או על הדין או שהורו על אחת מכל המצות שלא כהלכה רשאין בני עיר אחרת לכופם ולהחרימם כדי להחזירם למוטב ואינן יכולים לומ' אנו בשלנו ואתם בשלכ' אלא כל ישראל מצוין להכריחם שכן מצינו [סנהדרין פ"ו ע"ב] בזקן ממרא ובני עיר הנדחת שיושבי לשכת הגזית כופין אותם ודנין אותם.
ושכתבתם שבמקומכם נהגו קטנים לשמוע לגדולים ולא מחו לעולם בידם דין הוא שהקטנים נשמעין לגדולים לכל אשר יגזרו עליהם ולא מבעיא בזמן שהן שותקין שיקבלו עליהם גזירת גדוליהם ושוב אינן יכולין למחות אלא שאפי' הם צועקי' אין צעקתם כלום שהרי גדוליהם רבו עליהם. ואם תאמר הקטנים רבו על הגדולים וימאנו שמוע אליהם כיון שהן שתקו בשעת מעשה ולא מאנו ולא מחו שוב אינן יכולין ואע"פ שהקטנים רבו על הגדולים דין הוא לשמוע לזקניהם ולגדוליהם. שכן מצינו בכמה מקומות שהמקום חלק כבוד לזקנים ולגדולים דכתיב ונגד זקניו כבוד. אשרי הדור שהקטנים נשמעין לגדולים שאפילו סתירת זקנים בנין. שכן מצינו [מגילה ל"א ע"ב] ברחבעם בן שלמה. והמקום יסכים על ידינו לעשות אמת ומשפט ושלום. יהודה כהן בר רבי מאיר. אליעזר בר רבי יהודה.
